אחד הטקסטים שאני הכי אוהב לגבי תכנות הוא הזן של פייתון. אלה 19 אמרות קצרות שמתארות את הפילוסופיה של שפת תכנות שלמה. חלק ממה שכתוב שם רלוונטי להרבה דברים אחרים. כיוון שאני עוסק בניהול, למדתי מהן על ניהול.

מפורש זה יותר טוב ממרומז

אפשר לומר דברים בצורה מפורשת, ואפשר לרמוז אותם. לפעמים אנחנו לא מתכוונים לרמוז, אבל מדברים מסביב לנושא ומניחים ששאר האנשים בשיחה יבינו למה התכוונו. לפעמים אנחנו בדיון וחושבים שכולם הסכימו אפילו שלא בדקנו את זה. כל המקרים האלה מובילים לחוסר הבנה, בלבול, ואפילו התנגשויות בין אנשים שכועסים אחד על השניה בגלל שהם מאמינים שהצד השני לא עומד בהסכם. זה קורה בגלל שההסכמה לא הייתה מפורשת.

כל דבר שמסכימים עליו צריך להאמר בצורה מפורשת, אפילו אם זה נשמע טיפשי לומר אותו. במקרה של דברים שרוצים שיהיו גם מאוחר יותר, צריך לרשום אותם במקום שכל מי שרוצה יכולה לראות. המטרה העיקרית של זה היא למנוע חוסר הבנות, אבל גם בגלל שזכרון הוא רחוק ממושלם ואנשים זוכרים דברים אחרת. זה נכון גם לגבי שינויים שרוצים לעשות. גם אם כולם הסכימו לשינוי, צריך אמירה מפורשת, החל ממתי השינוי חל – ועד שזה לא קורה, ממשיכים במצב הקיים, אפילו שכולם הסכימו שצריך לשנות אותו.

פשוט זה יותר טוב ממורכב

הרבה פעמים אנחנו מוקסמים מדברים מורכבים. אין בזה משהו רע בפני עצמו, יש הרבה יופי במערכת מורכבת שעובדת בצורה מתואמת. הבעיה היא שדברים מורכבים הם מורכבים. קשה יותר להבין אותם, קשה יותר לבנות אותם, וקשה יותר לתחזק אותם. אם אפשר לפתור בעיה בצורה פשוטה זה יותר טוב מאשר לפתור אותה בצורה מורכבת.

בכל פגישה צריך כמה שפחות אנשים. בכל צוות צריך כמה שפחות אנשים. בכל ארגון צריך כמה שפחות מנהלים (כל מנהל זה עוד מורכבות למבנה של הארגון). נוהל קצר הוא יותר טוב מנוהל ארוך. בכל ארגון צריך כמה שפחות נהלים, וכמה שפחות עבודה בין צוותים (זה מורכב לתאם בין צוותים). בכל פתרון צריך כמה שפחות כלים. כל ארגון צריך כמה שפחות מטרות. כל כמה שאנחנו יכולים לעשות את הארגון פשוט יותר, יהיה קל יותר להשיג את המטרות שלו.

עכשיו זה יותר טוב מאף פעם

במבט ראשון האימרה הזאת נראה ברורה מאליה. למה שעכשיו לא יהיה יותר טוב מאף פעם? אבל הכוונה פה היא עמוקה יותר. צריך להבין מתי אנחנו דוחים דברים לאף פעם, לרוב בלי כוונה לעשות את זה. יש התנהגויות שגורמות לנו לדחות דברים לאף פעם, או במילים אחרות, "מתישהו". ב- 99% מהפעמים שאנחנו אמורים שנעשה משהו "מתישהו", הוא לא יקרה אף פעם¹. דרך אחרת לומר "אף פעם" היא להחליט לעשות משהו כשהמצב יהיה "מספיק טוב".

ההסתייגות לזה באה במשפט הבא בזן של פייתון – אף פעם זה יותר טוב מבשנייה זו. צריך להחליט שעושים דברים עכשיו, או לא עושים אותם בכלל. השאלה הקשה היא מה זה עכשיו, לצורך העניין. אם מפתחים תוכנה, זה כמעט תמיד יהיה בגרסה הזאת. "עכשיו" צריך להיות משהו שעובדים עליו באמת, ולא רק רוצים יום אחד לעבוד עליו. היום לא יבוא לבד. עדיף לפנות זמן לדברים שבאמת רוצים לעשות מאשר לדחות אותם לנצח. ואם הם לא מספיק חשובים בשביל לפנות להם זמן עכשיו, כנראה שהם לא מספיק חשובים באופן כללי.

אם קשה להסביר איך לעשות את זה, זה רעיון רע

זה אחד האהובים עלי, אבל שווה להבין במה הוא בעצם שונה מ"פשוט זה יותר טוב ממורכב". קודם כל, בניגוד לפשטות שהיא משהו שאנחנו רוצים, אבל לא תמיד נצליח לקבל, זה ממש אומר לנו לעצור ולא לעשות את זה שאנחנו מתכננים לעשות. זה דגל אדום, ואחד שמאוד קל לראות אותו. קשה להסביר איך לעשות את זה – אז אל תעשו את זה. בנוסף, יש כאן שתי סיבות שזה רעיון רע: גם כי אנשים יתקשו להבין מה קורה (כולל אנחנו עוד שבועיים), וגם כי יהיה קשה לבצע את הרעיון והוא לא יתבצע טוב.

אז מה, לא נעשה דברים קשים? הלוואי. או שלא. הדגל האדום הזה אומר לנו שלא מצאנו פתרון מספיק טוב, וצריך להמשיך לחפש פתרון. אולי צריך לנסות לפרק את הבעיה. אולי צריך לנסות לפתור רק חלק ממנה. אולי צריך לנסות לפתור בעיה קצת אחרת. אולי צריך לבקש עזרה מאנשים נוספים. בכל מקרה, אנחנו לא במקום לבצע את הפתרון (הרע).

שווה לשים לב כאן, ש"קשה להסביר" זה תלוי באנשים בשיחה. אם לכולם קל להבין, אז הצוות יצליח להבצע את המשימה. יכול להיות שלצוות אחר אותו פתרון יהיה קשה להסביר (כי יש בצוות מיומנויות אחרות), ואז הפתרון לא מתאים לצוות ההוא.

מקרים מיוחדים הם לא מיוחדים מספיק בשביל לשבור את החוקים

יש פיתוי מאוד גדול בלשבור את הכללים "רק הפעם", כי הפעם, באמת-באמת יש סיבה מיוחדת. הבעיה היא שאחר כך מוצאים עוד סיבה מיוחדת, ועוד אחת, ועוד אחת, ובסוף במקום כללים וחוקים מסודרים אנחנו מקבלים צרפתית. אם מדובר במשהו שקשור לאנשים זה עוד יותר חמור, כי לא רק שעשינו בלגן, גם כל מי שהפעלנו לגביה את החוק ולא מצאנו לה סיבה מיוחדת תתבאס (ובצדק), כי לא היינו הוגנים איתה.

אז מה עושים? עומדים בחוקים. במיוחד אם אלה חוקים שאנחנו קבענו ואנחנו יכולים לשנות. דווקא את החוקים שלנו יש לנו יותר פיתוי לשבור, כי אף אחד לא יעניש אותנו, אבל בסופו של דבר החלטנו לקבוע אותם כי הם עוזרים לנו. אם אנחנו מחליטים שבעצם אנחנו לא רוצים את החוק, אפשר לשנות אותו במקום למצוא תירוצים לשבור אותו. זה הרבה יותר טוב, כי כשאנחנו מחליטים לשנות את החוק אנחנו עושים את זה במפורש, ומפורש זה יותר טוב ממרומז.

מה הלאה?

קודם כל, אני מציע להתעמק בכל הזן של פייתון. הבאתי פה חלק ממנו, אבל אני מוצא אותו שימושי באופן כללי. מאוד מגניב אותי באופן כללי שיש פילוסופיה לשפת תכנות, ובמיוחד שהיא טובה גם לעוד דברים. אחד הדברים היפים זה למצוא פילוסופיה שנכתבה למטרה מסויימת, אבל אפשר למצוא בה חוכמה כללית יותר, כמו ספר חמש הטבעות. שווה לחפש את הדברים האלה, ולנסות למצוא בהם את הדברים שיוצאים מהתחום המיידי שאליו הם מכוונים.

הערות

הערה 1 – 99.5% מהסטטיסטיקות באינטרנט מומצאות על המקום.