אנשים כל הזמן מבקשים מאיתנו דברים. אנשים בעבודה, בבית, מהמסגרות של הילדים, ואפילו סתם אנשים ברחוב. מבקשים מאיתנו לעזור, לעשות, להביא, לומר, להשגיח, להחליף, לקחת, לקבל, לבוא, ללכת, ולהסכים. כולם תמיד בטוחים שהבקשה שלהם קטנה, היגיונית וסבירה, ותטריח אותנו רק קצת. הבעיה היחידה היא שכל הקצת הזה הופך ביחד להיות המון.

מצד שני, אנחנו רוצים לעזור. זה כיף להצליח לעזור לאחרים, והרבה פעמים אנחנו מרגישים מחוייבים לעזור מתוקף התפקיד שלנו או מערכת היחסים שלנו. לפעמים יותר משאנחנו רוצים לעזור, אנחנו לא רוצים לסרב. הסירוב יכול ליצור מצב לא נעים, ויכול להיות שנרצה בעתיד לבקש עזרה בעצמנו. יש מתח בלתי נמנע בין הרצונות של אחרים שנעזור להם – והרצון שלנו להענות לבקשות שלהם – לבין היכולת שלנו לשלוט בזמן שלנו ולתכנן אותו.

מה עושים

המפתח להתמודדות עם המתח הזה הוא לראות אותו בתור פתח לדיון, במקום החלטה של 100 אחוז. במקום לראות את בקשת העזרה כבחירה בין לעשות בדיוק את מה שביקשו מאיתנו בצורה הכי טובה, לבין לא לעשות כלום, אפשר לחפש אפשרויות נוספות. לפעמים באמת נבחר את האחת מהאפשרויות הקיצוניות האלה, אבל אלה האפשרויות הקיצוניות ויש טווח מאוד רחב ביניהן.

בשביל למצוא האת המקום הטוב בתוך הטווח הרחב הזה צריך להבין היטב מה מבקשים מאיתנו ולמה, והצד השני צריך להבין מה אנחנו יכולים ומוכנים לתת. זה דורש דיאלוג וסוג של משא ומתן. לפעמים משא ומתן יחסית רשמי מתאים, לדוגמה אם מדובר במערכת יחסים עסקית. בהרבה מקרים, במיוחד אלה שבהם לא נרגיש בנוח לסרב, גם סגנון הדיבור של משא ומתן לא יתאים לנו. במקרים האלה צריך דרכים עדינות יותר לנהל את השיחה.

מה אפשר לומר

"אני לא בטוח שהבנתי מה בדיוק אתה מבקש. תוכל להסביר לי?". היתרון הכי גדול של הגישה הזאת הוא המעבר לשיחה עמוקה בלי להתחייב לעזור או לסרב. הרבה פעמים מתוך השיחה הזאת נוכל למצוא דברים שאנחנו נוכל לעשות בקלות, ולעשות רק אותם. לחלופין, אולי נמצא דברים שהמבקש יכול לעשות בקלות בלעדינו ולחסוך לנו. בנוסף, להבין היטב מה מבקשים מאיתנו חיוני לזה שנוכל לבצע את המשימה היטב. הרבה פעמים אפילו מי שמבקש מאיתנו לא יודע מה בדיוק הוא מבקש, והשאלה הזאת מכריחה אותו להבין את זה.

השלב הבא אחרי שכולם מבינים במה בדיוק מדובר הוא להסביר למבקש מה זה ידרוש מאיתנו. אם זה משהו קטן, יכול להיות שנוכל פשוט לעשות את זה. אם זה משהו גדול, יכול להיות שהמבקש יוותר כשהוא יבין בכמה עבודה מדובר. אם זה לא קורה, תמיד אפשר לעבור לשאלה הבאה.

"למתי אתה צריך את זה?". אני אוהב את השאלה הזאת משתי סיבות. ראשית, היא עוזרת לייצר תיאום ציפיות שהרבה פעמים חסר. מישהו יבקש מאיתנו עזרה, אבל לא יהיה לו נעים לתת לנו דד-ליין. מצד שני, הוא כן צריך את זה בטווח זמן מסויים. כל עוד אנחנו לא יודעים מה טווח הזמן הזה, אנחנו עלולים להלחיץ את עצמנו שלא לצורך, או לעשות את זה מאוחר מדי. הכי גרוע זה ששני הדברים יקרו – נחשוב שיש לנו יותר זמן ממה שבאמת יש, ואז גם נילחץ לעשות מהר, ומי שמבקש יעלב שהסכמנו לעשות ואז לא עשינו.

שנית, המסר המשתמע מהשאלה הזאת היא שאנחנו רוצים לעזור, אבל לא בטוח שנוכל לעשות את זה בזמן. זה מסר מאוד טוב, כי הוא משדר בו זמנית רצון טוב, אבל גם שהבקשה היא לא ברורה מאליה. יתרון נוסף הוא שאפשר להמשיך את השיחה מכאן לדבר על כמה זמן זה יקח לעזור. לפעמים אנשים מבקשים מאיתנו דברים שנראה להם שיהיו לנו נורא קלים, אבל יקחו יותר זמן ממהם שהם חושבים. באופן כללי, אנשים נוטים להעריך שעבודה של אחרים היא יותר קלה ממה שהיא באמת. אם יבינו בכמה עבודה מדובר, יבינו יותר טוב למה אנחנו מהססים לעזור, ואולי אפילו יוותרו על העזרה כי לא ירצו להטריח אותנו עד כדי כך. דרך נוספת להמשיך את השיחה מכאן היא לומר שנשמח לעזור, אבל אין לנו איך לעשות את זה בזמן. זאת דרך עדינה יותר לומר לא, ומי שמבקש יקבל את התחושה שניסינו לעזור, אבל אנחנו לא יכולים עקב האילוצים שלנו. בהרבה מקרים, זה יהיה נכון.

"בכיף. תוכל רק לעזור לי בזה עם …". המטרה של השאלה הזאת היא לנסות להוריד מאיתנו עבודה. זה לא אמור להיות ברטר של טובה תחת טובה, אלא "תעזור לי לעזור לך". זה יכול להיות דברים שאנחנו צריכים בשביל לבצע את המשימה היטב, חלקים מהמשימה עצמה, או אפילו משימות אחרות לחלוטין שאנחנו צריכים לעשות, אבל אפשר להעביר למי שמבקש מאיתנו עזרה ויפנו לנו זמן לעזור לו. צריך להסביר היטב איך הבקשה שלנו תעזור לנו עם מה שהתבקשנו לעשות.

לא בטוח שזה יעבוד. יכול להיות שמי שמבקש מאיתנו עזרה לא יוכל או לא ירצה לעשות את מה שאנחנו מבקשים. לפעמים נוכל לנצל את הנקודה הזאת בשביל סירוב עדין. מה שיותר סביר הוא שהוא יסכים – ואז חסכנו לעצמנו עבודה, ונוכל לעזור. מה שחשוב הוא לחכות שמי שמבקש יעשה את מה שביקשנו לפני שאנחנו עושים את העבודה שלנו. אחרת אנחנו עלולים לא לקבל את מה שביקשנו. אם מי שביקש מאיתנו עזרה לא עשה את מה שאנחנו צריכים בשביל לעזור לו, איך הוא יבוא אלינו בטענות? "בטח, אני אשמח לעזור, אני רק מחכה למה שאמרנו שאני צריך בשביל זה".

סיכום

אלה רק כמה דרכים להתמודד עם בקשת עזרה שאנחנו מפחדים שתעמיס עלינו. מגוון האפשרויות הוא אינסופי, וכמה שמתרגלים לעשות את זה יותר, זה נהיה יותר טבעי. ברגע שהופכים את השיחה מדיון של כן/לא לדיון שלא מציאת הפתרון שמתאים לכולם, הבעיה נפתרת. אפשר להמשיך את הדיון לנצח, עד שמוצאים פתרון. לפעמים מי שמבקש עזרה כבר יאמר שעצמו שהוא ימצא פתרון בלעדינו, אחרי שהוא יבין את האילוצים שלנו. מהניסיון שלי, כשזה קורה כל הדיון ברוח טובה, והמשקעים שנשארים הם שממש רצינו לעזור אבל לא הצלחנו.