התרבות והחברה שלנו לוחצות עלינו כל הזמן להספיק ולהתקדם. להספיק לראות כמה שיותר בחופש, לסיים דברים מהר יותר, לעשות יותר ולהתקדם יותר מהר מאנשים אחרים. זה שקר שאני לא אוהב באופן כללי, אבל גם בפרט בניהול קריירה. קריירה מתקדמת לפי ההזדמנויות שיש לנו, אבל בכל זאת יש רגעים בהם אנחנו יכולים לנווט.

אחד המדדים המקובלים להצלחה בקריירה הוא קצב ההתקדמות בתפקידים. כמה זמן לוקח לעבור מדרגה אחת לזו שאחריה, כשכמובן כמה שיותר מהר אמור להיות יותר טוב. יש כל מיני מסלולי קריירה אפשריים, ואפשר תמיד להמציא אחד חדש, אבל בהרבה מהם יש שלב של מעבר מהעבודה עצמה לניהול של העבודה ו/או אנשים. יש בעייתיות במעבר מוקדם מדי בכל שלב, אבל במיוחד במעבר לניהול.

הערך של ניסיון מקצועי בניהול

במהלך העבודה אנחנו לומדים הרבה דברים מניסיון. לא סתם לוקח שנים להגיע לרמה שבה יש לנו ביטחון ביכולות שלנו, ואנחנו יכולים לעבוד בצורה עצמאית. לוקח עוד שנים עד שנוכל ללמד אנשים אחרים איך לעשות את העבודה. אחד התפקידים של מנהלת הוא ללמד עובדים חדשים, ולהדריך עובדים קיימים. בלי לעבור את השנים האלה ולצבור את הניסיון הזה, יהיה מאוד קשה, ואולי אפילו בלתי אפשרי, לעזור לעובדים שחסר להם ניסיון.

חסרון נוסף של חוסר בניסיון הוא היכולת לדון עם עובדות מנוסות. לפעמים יש חילוקי דעות בין עובדת והמנהלת שלה, ואם למנהלת חסר ניסיון יהיה לה קשה לשכנע את העובדת. מקרה אפילו יותר בעייתי הוא אם אין בכלל דיון. לפעמים עובדים טועים, ובלי הניסיון המקצועי הרבה יותר קשה לשים לב לטעויות, ויהיו דברים שיתפספסו.

הרבה פעמים מנהלים נבחנים על הידע המקצועי שלהם. לפעמים זה במצבים פורמליים, כמו ראיון עבודה. לפעמים זה במצבים בלתי פורמליים, כמו עובדת חדשה שפוגשת את המנהלת שלה ובודקת מה היכולות המקצועיות שלה. הרבה מהכבוד והסמכות שמנהלים מקבלים נובעת מהכרה ביכולת המקצועית שלהם. בלי ניסיון מקצועי מבוסס יהיה קשה יותר לעבור ראיונות עבודה, ויהיה קשה יותר לזכות באמון ובכבוד של עובדים, בייחוד עובדים עם יותר ניסיון מקצועי מהמנהל שלהם.

לא תמיד מנהל צריך לדעת את המקצוע יותר טוב מכל העובדים שהוא מנהל (ולא תמיד זה אפשרי). זה בסדר, ויש כלים שמאפשרים להתמודד עם זה. עם זאת, כשמתחילים לנהל הרבה פעמים נשענים בכבדות רבה על הידע המקצועי, כיוון שעוד לא יודעים לנהל מאוד טוב. לא משנה כמה כשרון טבעי יש, כולם מתחילים בלי ניסיון, ובלי ניסיון לא מנהלים מאוד טוב. זה אומר שבתחילת הקריירה הניהולית נמצאים עם קושי גדול מהרגיל, בתוך אתגר חדש שגם ככה לא כולם מצליחים בו.

התפתחות מקצועית בניהול

בשביל לנהל במקצוע מסוים צריך שלושה סוגים של ידע: ידע במקצוע, ידע בניהול, וידע מיוחד בניהול של המקצוע הזה. יש דברים שמנהלים במקצועות אחרים לא ידעו, וגם לא-מנהלים באותו מקצוע לא ידעו. זה ידע שמתפתח במהלך העבודה הניהולית במקצוע הזה. סוג הידע הזה יכול להבנות רק על בסיס הידע המקצועי. אם הידע המקצוע חסר או שגוי, הידע הניהולי-מקצועי לא יכול לגדול בצורה נכונה. חוסר של ידע מקצועי מגביל את היכולת של מנהלים להשתפר בניהול המקצוע.

הבעיה הכי קשה בעיני היא שמדובר בפער שעלולים לעולם לא להשלים. במקומות עבודה שונים ובמקצועות שונים תפקידי הניהול מוגדרים אחרת, אבל בהרבה מהם למנהלים אין זמן לבצע את העבודה המקצועית כמו לשאר העובדים בצוות. לפעמים מנהלים עוסקים רק בניהול, ולפעמים יש להם פחות זמן לעבודה מקצועית וזה משפיע על סוג העבודה שהם עושים. אפילו במקרה הכי טוב, זה אומר שמנהלים צוברים ניסיון מקצועי בקצב איטי יותר (מצד שני, הם צוברים ניסיון ניהולי).

בגלל שמפסיקים לצבור ניסיון מקצועי, הבעיות האלה הן בעיות שישארו לאורך כל הקריירה. אפילו אחרי הרבה ניסיון ניהולי, כשלצבור עוד ניסיון ניהולי יפסיק להיות משמעותי, עדיין יהיה פער בניסיון המקצועי. עדיף להיות עם עשר שנות ניסיון מקצועי ועשר שנות ניסיון ניהולי מאשר עם חמש שנות ניסיון מקצועי וחמש עשרה שנות ניסיון ניהולי. מעטים האנשים שעוברים הלוך ושוב בין עבודה מקצועית ועבודה ניהולית, כך שהזמן לצבור את הניסיון המקצועי הוא לפני שמתחילים לנהל. זה גם יקל מאוד על התפקיד הניהולי הראשון, וגם יעזור בהמשך הקריירה.