לפני חצי שנה פרסמתי את הפוסט הראשון בבלוג, איך לזהות שפגישה יכולה להיות אימייל. ביחד איתו בעצם פרסמתי לראשונה שיש לי בלוג. זאת הזדמנות מבחינתי לחשוב על הבלוג עד כה ולסכם. כשפתחתי את הבלוג לא לגמרי ידעתי מה אני רוצה לעשות איתו, ובכל זאת ידעתי למה אני רוצה לעשות אותו, או לפחות חלק מהלמה.

כבר כמה שנים שאני לא כותב קוד. אחד הדברים שאהבתי מאוד בעבודה שלי כמהנדס תוכנה זה ליצור דברים, ובמיוחד ליצור דברים שעוזרים לאנשים. אלו אמנם לא היו חפצים מוחשיים, אבל אלה בהחלט היו דברים ברורים שברור איך הם עוזרים, ולמי. כמנהל, זה חסר לי. הקבוצה שאני מנהל בהחלט יוצרת משהו – יש לנו שירות שיש לו די הרבה משתמשים, ויש לי אחריות עליו. אבל זה לא משהו שאני יוצר אישית. אני בעיקר עוזר לאחרים ליצור, ומארגן את העבודה שלהם. לא שזה לא חשוב, אבל זה גם לא לעשות משהו בעצמי.

הסיבה העיקרית שפתחתי את הבלוג היא שהיה לי חסר ליצור משהו בעצמי. משהו שאני עושה, ויש לו תוצר ברור, שקל לראות אותו. השמחה והגאווה ביצירה, במשהו שעשיתי בעצמי, זה משהו שאני מאוד נהנה ממנו בבלוג. זאת אחת הסיבות שאני עושה הכל בעצמי בבלוג (חוץ מקוראות הבטא שלי, תודה לכן!).

זה שאני עושה הכל בעצמי זאת גם דרך נהדרת ללמוד דברים חדשים. לפני שפתחתי את הבלוג לא יצא לי לנהל אתר וורדפרס, ולמדתי את זה תוך כדי (או בעצם, אני עוד לומד את זה תוך כדי). אני מתעסק בדברים שהם לא המקצוע העיקרי שלי, בראשם כתיבה. אמנם אני כותב בעבודה, אבל זה לא אותו סוג של כתיבה. אני גם מוצא את עצמי מעצב אתר ומשווק אותו, שאלה באמת לא דברים שיש לי ניסיון בהם. אני די בטוח שהם היו נעשים טוב יותר על ידי אנשי מקצוע, אבל ללמוד דברים חדשים זה חלק ממה שאני נהנה ממנו בבלוג. אם יש לכן הצעות לשיפור בדברים האלה, אני אשמח מאוד לשמוע!

יש טענה שאתר אישי זה משהו שטוב לקריירה, אבל זאת ממש לא הסיבה שאני עושה את זה. מעבר לזה שאני לא חושב שזאת הדרך האפקטיבית לקדם את הקריירה שלי, אני לא מאמין בלקדם את הקריירה שלי מחוץ לשעות העבודה. יש לי מספיק עבודה בשעות העבודה, ואני לא ממהר לשום מקום. אני מאמין שצריך מקום לתחביבים למען עצמם. אני משחק מבוכים ודרקונים (כרגע במצב הקלאסי שבה אנחנו לא מצליחים להפגש) ומתאמן בקרטה. שניהם עם יתרונות נהדרים מעבר לכיף עצמו, והם בהחלט תורמים לי כאדם. אבל הם לא הדרך הכי מהירה לקדם את עצמי מקצועית, ואני לא חושב שאני צריך להרגיש רע עם זה. החיים שלנו הם לא רק הקריירה, וצריך לעשות גם דברים אחרים.

לסיום, יש לי שתי בקשות. אם משהו שאני כותב מעניין אתכן או תורם לכן, אני אשמח מאוד אם תאמרו לי. גם אם יש לכן הצעות לשיפור. אני בגדול כותב בשביל שזה יעזור, וזה מאוד כיף לי כשמדברים איתי על הבלוג. זה גרום לי פחות להרגיש שאני צורח לתוך הריק. חוץ מזה, אם אתם אוהבים את הבלוג, או קראתם פוסט שתרם לכם, אני אשמח אם תחלקו אותו אם תעקבו אחרי (אם עוד לא עשיתם את זה).

תודה רבה שאתם איתי בבלוג!