בעבודה צריך הרבה פעמים לג'נגל הרבה כדורים (אם לא תמיד), ואף פעם אין זמן לעשות את הכל. ולא רק בעבודה.

הדבר הראשון שצריך לשים לב אליו זה שכדורים הולכים ליפול – אי אפשר להספיק את הכל. אפשר רק לקבל החלטה איזה כדורים מפילים, או לא לקבל החלטה ושיפלו כדורים בלי כוונה. אם כדורים נופלים בלי כוונה, זה אולי חוסך לנו לקבל החלטה, אבל זה בטוח לא יותר טוב מאשר להפיל כדורים בכוונה, ועלולים ליפול לנו כדורים שאנחנו ממש ממש לא רוצים להפיל.

אז מה עושים?

להבין מה הכדורים שלנו

זה יכול להשמע ברור מאליו, אבל לרוב זה יותר קשה ממש שזה נשמע. בדרך כלל אפשר לחלק את הכדורים שלנו לקבוצות לפי תחומים שונים. עבודה (אולי עבודות שונות), בית, ילדים, ועוד. יכול להיות שאנחנו רוצים לעשות הפרדה נוספת בתוך קבוצה מסויימת.

הדבר הראשון שצריך לעשות זה לעקוב אחרי מה שאנחנו עושים. במשך איזה יום/שבוע/חודש לרשום את כל מה שאנחנו עושים, וכמה זמן זה לוקח לנו. אפשר ככה ממש למלא ימים שלמים ואז להבין מה עשינו איתם. הרבה פעמים השלב הזה מביא תגליות מפתיעות, בעיקר שיש דברים שאנחנו עושים ממש הרבה בלי לשים לב. אנחנו משקיעים המון זמן במייל, שיחות מסדרון, רשתות חברתיות, ודברים אחרים שלא חשבנו עליהם.

אחר כך, אפשר לחשוב מה הכדורים שחוזרים אלינו כל הזמן – פעם ביום, בשבוע, בחודש – ומה חד פעמיים. לפעמים יש קצב מהיר של כדורים שונים שעף אלינו מאותו כיוון או מכיוונים שונים. עם קצת מעקב, אפשר להבין עם מה אנחנו מתעסקים, ואיזה מקום זה תופס לנו בחיים.

להבין כמה אנחנו יכולים – ורוצים – לעשות

לכל אחד ואחת יש את הגבולות, וחשוב לשים אותם לפני שבוחרים מה לעשות. אחרת, מאוד קל להגיע למצב שטובעים בכדורים ולא מגיעים לדברים אחרים בחיים, כמו לישון מספיק, או לאכול צהריים.

אני ממליץ בחום גם לאכול (זה טעים) וגם לישון (יש לי תינוק בבית). בשום אופן אל תשאירו דברים שאתם רוצים לעשות, כמו לכתוב בלוג, לשעה 11 בלילה. לא שאני מדבר מניסיון או משהו. לכל אחת אילוצים משלה, ורצונות משלה. חשוב לבחור כמות ריאלית של מטרות, ומדי כמה זמן לבדוק האם היא באמת ריאלית. זה תהליך ששווה לעבור עליו באופן תקופתי, כי החיים משתנים לאורך הזמן.

להבין איזה כדורים ממש חשובים

אלה לא יכולים להיות יותר משלושה כדורים. לא יכולים להיות יותר משלושה כדורים ממש חשובים, כי אין לאנשים תשומת לב ליותר מדי דברים. אם יש לכם יותר משלושה כדורים ממש חשובים, אפשר לנסות לאחד כמה כדורים לכדור אחד גדול יותר. החסרון של זה, שאחר כך יכול להיות שיהיה צריך לחזור על התהליך הזה בתוך הכדור הגדול (כל העולם הוא פרקטלים), אבל זה פתרון בהחלט אפשרי.

אם בשום אופן אי אפשר להוריד כדורים או לאחד כדורים, זה בעצם בעיה של חוסר החלטיות. לא יכול להיות שהכל חשוב באותה מידה. והתחלנו את כל הסיפור הזה בגלל שחייבים להפיל כדורים. זה לא כיף להפיל כדורים, במיוחד אם הם כבדים והם נופלים על הרגל, אבל עדיף לעשות את זה בכוונה וכשאנחנו מוכנים לזה. חשוב להבין איזה כדורים ישברו אותנו אם הם יפלו, ועליהם צריך לשמור טוב-טוב.

להבין איזה כדורים פחות חשובים אפשר למסור הלאה

כמעט תמיד אנחנו לא לבד. מי שלגמרי לבד – בעבודה, בהורות, בכל דבר – זה באמת קושי מאוד משמעותי. גם רגשית, אבל גם שאין גיבוי. לפעמים גם במצבים כאלה אפשר למסור כדורים הלאה, אולי תמורת תשלום, אולי תמורת דברים אחרים. אבל לרוב, יש עוד אנשים שאכפת להם מהדברים שאכפת לנו.

אולי משהו שפחות חשוב לנו ממש חשוב לאחרים? אפשר לעבור על הכדורים שכרגע פחות חשובים לנו, ולראות מה מהם יכול להיות חשוב לאחרים, ולדבר איתם על זה. יש לזה שני יתרונות. הראשון, שיכול להיות שיסכימו לקחת מאיתנו את הכדור הזה, ואז כולם שמחים.

אבל אפילו אם אף אחד לא מוכן לקחת את הכדור, זה מלמד אותנו. זה מלמד שהוא לא ממש חשוב לאף אחד. במקרה הזה, קיבלנו פתיחה מצוינת לשיחה שבה אנחנו שואלים את כל מי שאכפת לו מהכדור, האם בכלל אנחנו רוצים אותו באוויר? אם אף אחת לא מוכנה לקחת עליו אחריות, אולי הוא בעצם לא חשוב, או לא מספיק חשוב?

יכול להיות שבעצם כולם יהיו בסדר עם להפיל את הכדור הזה.

את כל השאר אפשר להפיל

אם הגענו לכאן עם כדורים שאף אחד לא לקח עליהם אחריות, סימן שהם לא מאוד חשובים לאף אחד, ואפשר להפיל אותם. אולי לא הכי כיף להפיל אותם, אבל הם בהחלט מועמדים טובים.

לא חייבים להפיל את כולם, אבל אפשר להפיל כמה שצריך. הם לא הכי חשובים לנו, ולא לאנשים אחרים. אפשר וכדאי לחשוב כמה ואיזה להפיל, אבל כנראה שאף החלטה בשלב הזה לא תהיה גרועה מדי. אחרי הכל, בדקנו שלא מפילים שום דבר חשוב.

עכשיו הגיע הזמן לשחרר.