קצת אחרי שעברנו לכאן, ראינו מהכביש המהיר שיש רכבות הרים בסביבה. גילינו שאנחנו גרים ליד אחד מפארקי רכבות ההרים הגדולים ביותר, ומישהי שלא אנקוב בשמה הבטיחה לבן 10, חובב רכבות ההרים שבבית, שניקח אותו. כמה זמן אחרי זה, הגעתי איתו לפארק, אחרי כמה דחיות, ועם הבטחה שאפשר להתחיל באיזה רכבת הרים שהוא רוצה, ואני אבוא איתו. מה שנקרא, big mistake. הוא לקח אותי ישר לאחת מרכבות ההרים הכי מפחידות וידועות, ואחר כך הודעתי לו שהוא יכול לעלות על מה שבא לו, אבל אני לא מבטיח להצטרף.

באופן לא מפתיע, כשהגעתי לעליות ולמורדות של חיפוש עבודה, המטאפורה שעלתה לי בראש הייתה של רכבת הרים. לשמחתי זה הרבה פחות מפחיד והרבה יותר רגוע מרכבת ההרים שעליתי עליה בתמימותי הרבה, אבל התנודות במצב הרוח הן לא פחות קיצוניות. חשבתי על זה שראיתי לא מעט פעמים אנשים מדברים בדיעבד על איך הם הצליחו למצוא עבודה, אבל לא כל כך על התהליך ובעיקר החוויה של חיפוש העבודה. אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה בעודי מחפש עבודה, ולשתף בחוויה.

עליות ומורדות

חיפוש עבודה לוקח בדרך כלל בין שבועות לחודשים, ומטבע העניין אי אפשר לדעת כמה הוא ייקח עד שהוא נגמר. כמו שאומרים, את הכסף סופרים במדרגות. ובתוך כל השבועות והחודשים האלה, יש הרבה ימים. יש ימים שבהם נראה ששום דבר לא מתקדם ואנחנו בתחתית, ויש ימים שכל מי שמדברים איתה רק מתפלאת איך עוד לא מצאת עבודה ואנחנו בשמיים (לא שזה פחות מפחיד ברכבת הרים). מצב הרוח בהתאם, יום אחד ייאוש ויום אחר התרגשות.

אני לא חושב שיש דרך להמנע מרכבת ההרים הזאת, או אפילו שכדאי להמנע ממנה. אנחנו כל כך מושקעים בתהליך חיפוש העבודה – ורצוי שנהיה – שהוא חייב להשפיע עלינו רגשית. זה בסדר וצריך לקבל את זה, אבל צריך גם לזכור שכמו שמזג אוויר הוא לא אקלים, גם התחושה שלנו ברגע מסויים היא לא האופי או האישיות שלנו. את התחושות בתהליך צריך להרגיש, אבל גם לזכור שהן זמניות, ויחלפו. אם קשה, אפשר תמיד להזכר בלחש נגד הפחד (טוב לכל הרגשות).

התור הכללי או תור של יחידים

בהרבה מתקנים, במיוחד בפופולריים שבהם, אלו שיש בהם הרבה תור ולפעמים צריך לחכות שעה ויותר, יש שני תורים: תור כללי ותור מיוחד לנוסעים יחידים. מי שמוכן לשבת לבדו, בלי חברים, הרבה פעמים מחכה פחות זמן בתור לעומת מי שמגיע עם חברים שרוצים לשבת ביחד. יכול להיות יותר כיף לנסוע ביחד עם חברים (אם לא מתים מפחד), אבל מספיקים יותר מתקנים אם נוסעים לבד.

גם בחיפוש עבודה, אפשר לפנות ליותר מקומות אם פשוט שולחים קורות חיים לבד. מצד שני, אם מצליחים לפנות בעזרת חבר או אפילו מכר, זה משפר את הסיכויים. בייחוד אם זה מישהו שיכול להעיד עלינו מקצועית או מכיר אישית את המנהלת המגייסת. מה יותר נכון לעשות זאת שאלה קצת אישית, אבל נראה לי ששתי הדרכים אפשריות – כל אחת עם היתרונות שלה. לפעמים משחק המספרים הגדולים יותר מתאים, ולפעמים לכוון באופן מדויק למשרה מאוד ספציפית שמאוד מתאימה. אפשר גם לפעמים ככה ולפעמים ככה, אף אחד לא ינזוף בכם שאתם לא עקביים.

עדיף ללכת לפארק עם חברים

לא נראה לי שצריך להסביר למה יכול להיות יותר כיף ללכת לפארק עם חברים. אבל גם לחפש עבודה עם עזרה הרבה יותר כיף, וגם הרבה יותר אפקטיבי. בחיפוש העבודה שלי עד כה, דיברתי עם הרבה אנשים ששמחו לעזור לי, חלקם בכלל לא הכירו אותי לפני, ועדיין הקדישו לי מזמנם ועזרו לי מהידע שלהם ומהקשרים שלהם. זה גם המקום להודות לכל מי שהסכים לדבר איתי ועזר, כולכם תרמתם לי.

מעבר לקישורים למשרות מסויימות, יש הרבה דברים שהרווחתי משיחות עם אנשים. הבנתי יותר טוב את שוק העבודה המקומי, שיפרתי את קורות החיים שלי, דייקתי את איך שאני מציג את עצמי, וגיליתי על עוד אפשרויות תעסוקה. כנראה גם עוד דברים שאני לא חושב עליהם כרגע. הכי חשוב, זה שלמרות שלפעמים לא ידעתי השיחה תעזור לי, מכל שיחה כזאת הרווחתי.

בנוסף, תמיכה של חברים ומשפחה מאוד עוזרת לי. גם להתמודדות הרגשית, וגם קצת לאפס את עצמי. בתוך השוחות של חיפוש העבודה, הרבה פעמים קל לאבד את התמונה הגדולה, ולדבר עם אנשים על זה, במיוחד כשהם פחות מושקעים בזה ממני, נותן פרספקטיבה בזמן אמת. נקודת מבט נוספת על כל דבר עוזרת, וחיפוש עבודה זה דבר שהרבה פעמים לא חולקים אותו כי יש בו דברים מאוד פרטיים, כולל כשלונות. דווקא לשתף את הכל עם אנשים שסומכים עליהם מאוד מקל.

יש מיליון תמחורים לכרטיסים

לתומי חשבתי שלקנות כרטיס לפארק זה פשוט. קונים כרטיס ובאים, לא? אז לא. מסתבר שיש מלא אפשרויות. כל מיני סוגי כרטיסים לכניסות שונות, שמכילים דברים שונים, כולל כרטיסים שאפשר לקנות בתוך הפארק, ומנויים שכמובן עולים יותר אבל אפשר להכנס כמה פעמים, כולל אפשרות לקנות כרטיסי אורח מוזלים. בקיצור, לוקח כמה שעות רק להבין (בערך) את האפשרויות השונות, ואז גם לקנות את הכרטיסים זה מסובך, כי הם מנסים למכור עוד 17 תוספות (פחות או יותר). הסיכוי שמי שמחכה לידך בתור שילם אותו הדבר בשביל להכנס קטן למדי.

גם בשכר יש מיליון אפשרויות, ולאף אחד אין מושג. שאלתי מגוון אנשים לגבי שכר, כולל אנשים שיש להם חברות, והדבר היחיד שהיה עקבי הוא שאף אחד מהם לא ידע מה זה שכר הגיוני למקצוע שלי. אחת הסיבות שחברות מבקשות ציפיות שכר הוא בשביל לדעת כמה צריך לשלם לתפקיד. הן מנסות לשכור בתקציב מסויים, ואם הן לא מצליחות הן מעלות את התקציב.

השונות בשכר עבור מה שהוא על הנייר אותו תפקיד יכולה להיות קיצונית. המקום שראיתי שמציג את הטווח הזה הכי טוב הוא level.fyi. אתן מוזמנות להכניס שם את המקצוע שלכן (אם יש להם) ולראות את הטווח הענק, שתלוי בין השאר במקום גיאוגרפי, שנות ניסיון, עבודה כקבלן לעומת שכיר, ידע בכלים ספיציפיים, מתי חיפשתם עבודה, מזל, ואלוהים יודע מה עוד. לאף אחד אין מושג כמה כסף "מגיע" למישהו לקבל, וכל משא ומתן על שכר הוא בלק-ג'ק בקזינו.

תמיד אפשר לנסות עוד מתקן

גם אם עלינו על מתקן מפחיד מדי בפארק והייתה לנו חוויה גרועה, זה לא סוף העולם. תמיד יכול להיות שיהיו מתקנים אחרים שנהנה מהם, במיוחד אם מתישהו הבן שלנו יסכים לעשות מתקן שהוא לא מהקטגוריה הכי מפחידה שיש בפארק. אפשר גם לשבת בפארק לאכול משהו (אם הבטן לא מתהפכת), ולהנות מהתפאורה שמקשטת את הפארק.

יש כמות כמעט אינסופית של חברות ומשרות בהן, במיוחד אם מסתכלים על מימד הזמן. אנחנו עכשיו בתקופה פחות טובה לחיפוש עבודה, אם להיות עדין. ובכל זאת, כל הזמן נפתחות משרות חדשות. כל הזמן יש הזדמנויות חדשות, ואפשר להשתפר במיומנות המאוד ספציפית הזאת של חיפוש עבודה, ולנסות כמה שצריך.

סיכום

אני לא מכיר אף אחד שמחפש עבודה בשביל הכיף. אפילו לא מישהו שנהנה מזה כשהוא עושה את זה מתוך הכרח. עם זאת, יש בזה גם חלקים נחמדים. כל הצלחה – ראיון שעוברים אותו, מישהו שממליץ עלינו, או התקדמות אחרת – היא משהו שווה לחגוג אותו בפני עצמו, אפילו אם זה לא הצעת עבודה. תמיד אפשר (ורצוי!) לעבוד על עצמנו ולהשתפר, אבל כדאי גם למצוא את המקום להרגע, ולחפש עבודה בשלווה, כמה שניתן.

אני אשאיר אתכם עם השיר "יום אחד" של קובארי, שעוזר לי להתאפס בתקופה האחרונה. מקווה שיעזור גם לכם, אם הגעתם לפוסט הזה בתקופה של חיפוש עבודה.