"ההיסטוריה של כל ציביליזציה גלאקטית בעלת חשיבות מוכיחה, כי הן עוברות שלושה שלבים ברי הבחנה: הישרדות, חקר ותחכום. הידועים גם כשלבי האיך הלמה וההיכן.
את השלב הראשון, למשל, מאפיינת השאלה איך נאכל?, את השלב השני השאלה למה אנו אוכלים? ואת השלישי מאפיינת השאלה היכן נאכל צהריים?" – דאגלס אדאמס, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, עמוד אחרון.

אחת השאלות שמעסיקות את כולנו, או כמעט כולנו, באופן יומיומי היא איפה לאכול ארוחת צהריים. רובנו אוכלים לפחות ארוחת צהריים אחת כל יום, ותמיד במקום כלשהו. למי שעובדת מהבית או באופן עצמאי זאת שאלה אישית, אבל לכל האחרים זאת גם שאלה חברתית. הנה כמה מחשבות שיעזרו לכם להכריע בסוגיה כבדת המשקל הזאת.

ארוחת צהריים היא הפעילות החברתית העיקרית בעבודה

לאכול ביחד זה אחת הפעילויות החברתיות האוניברסליות ביותר. ברמה הבסיסית ביותר, אוכל הוא צורך ביולוגי. עם זאת, נדיר מאוד שלאכול משרת רק את הצורך לא להיות רעבים. אפילו אם אוכלים לבד, רוצים שהוא יהיה טעים, ולרוב גם בריא ומגוון. ברגע שלא אוכלים לבד, זאת הופכת להיות פעילות שעושים עם אנשים אחרים, וכל פעילות כזאת היא פעילות חברתית.

כיוון שארוחת צהריים היא אירוע שקורה כל יום, והיא לרוב ההפסקה העיקרית ביום העבודה, אנחנו מבלים הרבה זמן עם הקולגות שלנו בארוחות צהריים. לאורך השבועות, החודשים, והשנים, הזמן שאנחנו משקיעים בפעילויות יומיומיות מגמד את הפעילויות יוצאות הדופן, כמו חגיגות. מעבר לזה, מערכת יחסים שבה מתקשרים באופן שוטף היא מאוד שונה ממערכת יחסים שבה נפגשים רק מדי פעם, או שמדברים בשוטף רק על עבודה ורק מדי פעם יוצאים מגדרות התחום המקצועי. הקשרים החברתיים העיקריים שיהיו לנו בעבודה (ובכלל) יהיו עם האנשים שאיתם אנחנו אוכלים.

לכולם יש מגבלות על אוכל

יש הרבה סוגים של העדפות לגבי אוכל: צמחונות, כשרות כזו או אחרת, אלרגיות או רגישות למזונות שונים, טבעונות, דיאטות שונות מסיבות שונות, העדפות לסוגי מטבחים או הימנעות מסוגי מטבחים, כמה זמן ו/או כסף משקיעים בארוחה, לצאת מהמשרד או להשאר בו, ועוד. ההעדפות כל כך מגוונות שלא משנה כמה אנסה לכתוב רשימה מלאה, בטוח שאני אפספס דברים. לכל אחד ואחת יש העדפות משלה, וברמת חשיבות שונה לכל העדפה.

כמובן שלא נאמר לאחרים מה כן לאכול ומה לא לאכול, אבל צריך לדעת להסתדר. כיוון שמדובר גם בפעילות חברתית חשובה, להשאיר מישהו לאכול לבד (אלא אם הוא רוצה), בייחוד באופן שחוזר על עצמו, זאת הדרה ממש כואבת. יכול להיות קשה לפעמים למצוא פתרון שמתאים לכולם, והרבה פעמים צריך למצוא את הדרך להתפשר.

היתרון של גמישות מחשבתית

כמו בהרבה דברים, גמישות מחשבתית יכולה לעזור לנו כאן במגוון מקרים. כמה שנהיה מסוגלים לתת פחות אילוצים משלנו, ככה נוכל למצוא יותר פתרונות. יש דברים שלא הייתי מתפשר עליהם, בעיקר שיקולי בריאות. אבל כמה שנוכל להיות פתוחים ליותר אפשרויות מבחינת אוכל, ככה נוכל לאכול ביותר מקומות, ויהיה לנו יותר קל לאכול עם האנשים שאנחנו רוצים.

אפשר גם להתגמש לא בנוגע לאוכל עצמו, אלא גם לגבי דברים נוספים. למשל, הרבה אנשים רוצים לאכול בשעה מסויימת, אבל היכולת לדחות את הסיפוק של הרעב פותחת עוד אפשרויות. באופן כללי זאת יכולת טובה, כי לא תמיד יתאפשר לנו לאכול מתי שאנחנו רוצים, ועדיף שזה לא יחרפן אותנו. אפשר אפילו לפעמים לדלג על ארוחות, והעולם לא בהכרח יקרוס.

מה אנחנו רוצים מארוחת צהריים

כמו בכל דבר, כדאי להבין מה המטרה שלנו בארוחת צהריים. אם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, יהיה לנו יותר קל להגיע לשם. יכול להיות שאנחנו רוצים פשוט לא להיות רעבים. יכול להיות שאנחנו רוצים הפסקה נעימה מהעבודה. יכול להיות שאנחנו רוצים לוודא שלכולם יהיה עם מי לאכול. יכול להיות שאנחנו רוצים הזדמנות לנטוורקינג בעבודה. יכול להיות שאנחנו רוצים חוויה קולינרית כלשהי, וזה לא חייב להיות משהו מאוד מסוגנן. לפעמים סתם בא לנו פלאפל.