תוך כדי חיפוש העבודה שלי, טסתי לרוק וורכטר (Rock Werchter) השנה, אחרי כמה שנים טובות שלא יצא לי לטוס לפסטיבל. גם בגלל הקורונה, אבל גם כי לטוס ולהשאיר בבית רופאה בהתמחות עם שני ילדים קטנים היה פחות לעניין. אבל עכשיו הקורונה היא פחות בעייתית, ההתמחות נגמרה, והילדים גדלו קצת (למרות שנוסף עוד אחד קטן). זאת הזדמנות טובה להעלות על הכתב כמה טיפים לנסיעה לפסטיבל.

הכי חשוב זה האנשים

אפשר להתחיל לתכנן את הנסיעה מכמה כיוונים. אפשר לבחור מדינה שרוצים לבקר בה בלי קשר לפסטיבל, אפשר לבחור את התאריכים שהכי נוחים, אפשר לבחור את הפסטיבל שהכי רוצים לראות, ואפשר לבחור את המופעים שהכי רוצים לראות. נקודת ההתחלה שאני מאמין בה היא לבחור את האנשים שאיתם רוצים לנסוע.

כל אחת מהבחירות האלה מצמצמת את מרחב האפשרויות. לדוגמה, טווח תאריכים פוסל כל פסטיבל שלא מתרחש בתוך אותו הטווח. זה אומר שרק הבחירה הראשונה מקבלת את טווח האפשרויות המלא, ואחרי כמה בחירות יש כבר רק אפשרות אחת, כך שסדר העדיפויות קריטי.

האנשים שאיתם נוסעים קובעים הרבה דברים (יש להם רצונות משלהם, החצופים!). מצד שני, הם אלה שילוו אותנו בדרך לשם וחזרה, וישפיעו על החוויה שלנו גם מחוץ לתחומי הפסטיבל. הם גם אלה שנחלוק איתם את החוויות, ונדבר איתם עליהם אחרי שנחזור לארץ. הם משפיעים על החוויה שלנו הכי הרבה. וחברות טובות למסע יכולות להפוך גם יום גשם מבאס להרבה יותר נעים.

האנשים זה הכי חשוב

לפעמים אנחנו בוחרים מי יהיו איתנו, ולפעמים הנסיבות בוחרות אותם בשבילנו. בכל מקרה, מרגע שאנחנו ביחד, האנשים שאיתנו צריכים להיות העדיפות העליונה שלנו. אם הם צריכים את עזרתנו, אנחנו צריכים להיות שם בשבילם, גם אם זה אומר לוותר על משהו. צריך לדעת להתגמש, ולמצוא את הדרך להיות ביחד בכיף, אחרת נמצא את עצמנו מתפרקים, כשכל אחד מאיתנו בעצם לבדו.

לא צריך לוותר על הכל – לפעמים יש קווים אדומים, אבל שווה לדבר עליהם מראש, בשלב שבו מחליטים האם מתאים ללכת ביחד לפסטיבל. צריך לדאוג גם שכולם מתגמשים בערך באותה מידה. זה אף פעם לא יהיה בדיוק שווה בשווה, אבל צריך לדאוג שכולם יהיו שמחים בתוצאה וירגישו שהיא הוגנת. אם מישהי שמחה, זה גורם לכל מי שמסביבה לשמוח. מצב רוח זה דבר מדבק.

תוכניות זה טוב, אבל גמישות זה יותר טוב

כתבתי כבר כמה פעמים על תכנון, כי התכנון הוא מאוד חשוב. בכל דבר שאכפת לנו ממנו כדאי לנו לתכנן, אבל גם לתכנון יש גבול. לא תמיד יש לנו את כל המידע, ולמעשה תמיד אנחנו נגלה דברים בלתי צפויים תוך כדי. זה לא אומר שהתכנון חסר ערך – לפעמים דברים מתבצעים לפי התוכנית, ולפעמים התכנון נותן לנו כמה אפשרויות פעולה שאנחנו יכולים לבחור מהם. עם זאת, תוכניות אף פעם לא מושלמות.

צריך לזכור שהתוכניות שלנו אמורות לעבוד בשבילנו, לא אנחנו בשבילן. אם גילינו שהופעה לא לטעמנו, אין סיבה להשאר בה. אם מזג האוויר לא מתאים לנו, לא חייבים להשאר ולהרטב בשביל הופעה בינונית. ואם אנחנו כבר עייפים לא חייבים להשאר עד הסוף, אפילו אם זה היה התכנון. התוכנית שלנו היא אפשרות אחת, אמנם אחת ששקלנו לעומק, אבל רק אפשרות אחת. אם בזמן אמת אנחנו רוצים שהיא לא מתאימה לנו, אפילו אם לא נתקלנו בשום הפתעה ו"סתם" לא בא לנו עליה, אין סיבה להמשיך איתה. לא מקבלים נקודות בסוף על התמדה בתוכנית.

מה שחשוב זה להינות, לא חשוב איך

יש הרבה דברים לעשות בפסטיבל, ועוד יותר דברים לעשות מחוץ לפסטיבל. אפשר למצוא אנשים שיאמרו מה הדרך הנכונה להינות בפסטיבל, למשל לראות את ההופעות הכי גדולות. אני לא מאמין בזה. המטרה היא להינות, ואם מה שכיף זה לעשות שנ"צ, אין שום סיבה לא לעשות שנ"צ. אם אנחנו בבלגיה ורוצים לאכול וופל בלגי, אין שום דבר רע בלחפש מקום שעושה וופל בלגי מעולה במקום לראות עוד הופעות.

כדאי לשמור על ראש פתוח לדברים שאפשר לעשות, ולדבר עליהם עם האנשים שאיתם נוסעים. אפשר (וכדאי!) לעשות את זה מראש, אבל גם תוך כדי הנסיעה. במיוחד אם דברים משתנים, קורה משהו בלתי צפוי, או שסתם מגלים שהתוכניות לא מתאימות לנו. צריך לזכור מה המטרה שלנו, ושכל שאר הדברים כפופים אליה ואנחנו לא מחוייבים אליהם.

אותו פסטיבל הוא דבר שונה לאנשים שונים

פסטיבל הוא אירוע מאוד גדול, עם המון אנשים, וזה עוד בלי להתייחס לכל הדברים שמסביבו. האנשים בפסטיבל, ובפרט גם אלה שאנחנו נוסעים איתם, שונים אחד מהשניה בהרבה דברים. הם רוצים לחוות דברים שונים, אוהבים דברים שונים, יש להם רמות אנרגיה שונות, יכולות שונות, ושיקולים שונים. בסופו של דבר, כולם הופכים ביחד ליישות גדולה מעצמם שמתפקדת ביחד בתוך הפסטיבל, כל אחד בעקבות הרצון האישי שלו. ואם אנחנו נבוא לאותו פסטיבל בשנה אחרת, גם אנחנו נהיה שונים ממה שהיינו בפעם הקודמת (וגם הפסטיבל יהיה שונה).

השוני הזה אומר שהחוויה של כל אחת היא שונה ומיוחדת. זה כמובן בסדר (ואפילו מעולה), אבל כדאי לזכור את זה כשמדברים עם אנשים. הם אולי נמצאים באותו מקום פיזי כמונו, אבל הם רואים אותו אחרת, ורוצים ממנו דברים אחרים. אחד יכול לרצות הופעה אחת מסויימת שהוא בא בשבילה, ואחרת יכולה לרצות לראות כמה שיותר הופעות, ושלישית יכולה לרצות בעיקר את האווירה, ויהיה לה פחות קריטי מה לראות. צריך לראות אנשים אחרים בתוך החוויה שלהם.

לסיכום

נסעתי לפסטיבלים כמה פעמים, וכל פעם היה לי כיף. אני חושב שהיה לי הרבה פחות כיף אם לא הייתי נוסע כל פעם עם אנשים שכיף לי איתם. צריך להתייחס יפה לאנשים שנוסעים איתם, אחרת מפסיק להיות כיף לכולם. כדאי לתכנן ביחד מראש, אבל לא להיות כלואים בתוכניות, ולזכור שמה שחשוב זה להינות, ושלכל אחת זה יכול לומר משהו אחר.

מה שכתבתי נכון לפסטיבלי רוק, אבל אני מאמין שזה נכון גם באופן כללי יותר. אני די משוכנע שזה תופס גם לפסטיבלי מוזיקה מז'אנרים אחרים לגמרי.